כל הרגשות והמחשבות שאנחנו חווים מקורם בנפש שלנו, ומכאן שהם בתחום אחריותנו גם כאשר הם עולים בתגובה למעשים של אחרים או למצבים קונקרטיים שאינם בשליטתנו. הבודהיזם מבחין בין 84,000 סוגים שונים של רגשות שליליים הנחשבים לרעלים תודעתיים המשבשים את ההכרה ומפריעים לה לפעול במצבה המקורי והטבעי. את הרגשות הרעילים מדמים לזרעים אשר, מעת שנבטו, מצמיחים עץ מסועף שפירותיו מרעילים את כל מי שאוכלם. כך, הרעל התודעתי של היחיד הופך למפגע ציבורי מדבק. מגפה.

כיצד מתנהג אדם שהכרתו מורעלת? ובכן, אפשר לדמיין 84,000 סוגים שונים של התנהגויות הרסניות הנובטות מתוך זרעים רעילים, אך מספיק לומר שאדם אשר הכרתו מורעלת אינו מתנהג כפי שהיה מתנהג לו הכרתו הייתה צלולה. הכרה צלולה מאפשרת לערנות, לאינטליגנציה ולכוליות האינהרנטיים לתודעה להשתקף דרך הכרתו של הפרט ולהתגשם במעשיו. על פי גישה זו, אין אנשים רעים או טובים, מוארים או חשוכים. יש מעשים שמזיקים לעולם, ויש מעשים שפותרים בעיות, מפיגים סבל ומרבים חסדים. שורש כל המעשים המזיקים וההרסניים מצוי בהכרה מורעלת שתפיסת המציאות שלה שגויה. שורש כל המעשים הנכונים, ההולמים, והאכפתיים מצוי בהכרה פשוטה וחפה ממניפולציות, ממנה נשקפת ידיעה ואהבה ספונטניים שאינם תלויים בדבר. מעשיה נקראים חוכמה, חמלה, צדיקות.

הפסיכולוגיה הבודהיסטית מלאה באסטרטגיות להתמודדות עם רגשות עזים (שליליים כחיוביים), ורובם מסתמכים על שוויון נפש כנקודת מוצא. שוויון נפש מפחית מהעוצמה האנרגטית של החוויה הרגשית על מנת להיחלץ מהקומפולסיביות והתגובתיות שלה. הוא יוצר עמדת התבוננות מעט מרוחקת השואפת להכיל את הרגשות והמחשבות שעולים מבלי להיסחף או לטבוע בהם. אחת הטעויות השכיחות היא לטפח אדישות או לנסות לאלחש או לדכא רגשות בשם שלווה שוות נפש. טעות שכיחה נוספת היא ניסיון 'להכיל' , 'לשהות', או 'להיות עם' רגשות רעילים בהעדר הנסיוב המדיטטיבי– הערות המאפשרת מרחב מודע בו רגשות יכולים לעלות, להגיע למיצוי, ללמד את השיעור שלהם ולחלוף הלאה.

המרחב הציבורי מוצף במסרים הקוראים לנו להביע ולהזדהות עם רגשות שליליים כמו זעם, אשמה, דאגה וצער כפעולה אישית-פוליטית שמטרתה לשנות מציאות בלתי-נסבלת. חלק ניכר מהאקטיביזם הפוליטי שלי בעבר התבסס על עקרון זה. בין אם בהקשר אישי או פוליטי- התבוססות ברגשות שליליים, עיבוד חוזר ונשנה של רגשות שליליים, הזדהות עזה עם התפקידים הראשיים בדרמה סביב הרגש השלילי (קורבן\ תוקפן, מנצח\ מפסיד, נחשק\דחוי), צבירת הון חברתי מתביעת בעלות על רגשות שליליים – כל אלו הם דינמיקה חברתית מקובלת הנחשבת לפעולה מוסרית עם אפקט מרפא ואפילו מהפכני. קשה לדמיין את המרחב הפוליטי ללא הנכחה של רגשות קשים לגיטימיים בתגובה למציאות קשה הדורשת שינוי- למשל, במחאה זועמת, או בהטלת אשמה ודרישת אחריות. ברור שיש לזעם תפקיד פוליטי נחוץ. ואולם, בהעדר הנסיוב של מודעות ערה, ובהעדר מחויבות כנה להיפרד מדפוסי הזהות והרגש שמגדירים (אך גם מקבעים) את העוול והמאבקים שלנו- אין לפעילות זו כל ערך כפרקטיקה המשחררת את הנפש והחברה מרעלים ומקדמת פעולה נכונה. למעשה, ברוב המקרים הקתרזיס השיתופי מנתב את כוחה העצום של התודעה הקולקטיבית אל הזנת העץ הרעיל הגדל פרא, ובכך תומך בהפצת מגפת תרעלת התודעה הציבורית.

כחלופה לאסטרטגית ההתבוננות ממרחק בטוח, האגף הטנטרי בבודהיזם (Vajrayana, בודהיזם טיבטי) נוקט בגישה טרנספורמטיבית פרו-אקטיבית ביחס לעבודה עם רגשות ותשוקות. ראשית, הוא מכיר ברגשות כחיישנים המספקים מידע חיוני שמטרתו להניע אותנו לפעולה- לא כדאי להתעלם מהם או להניח כי הדממת מנוע היא המענה ההולם לקריאת מצוקה או משיכה עזה. מאידך, הוא מבחין בין האופן הנוירוטי, הקומפולסיבי והמשובש בו האגו קולט ומגיב לאותות הרגש, לבין האופן היעיל והזורם בו הכרה צלולה מעכלת רגשות ומפנה פסולת. שנית, אסכולה זו רואה בכל רעל תודעתי פוטנציאל משחרר ובו מתגלה טבעו האמיתי כמורה חוכמה, חמלה וצדק. שלישית, היא מנחה מעיין תרגיל הארקה שמנקז את האנרגיה העוצמתית שמשתחררת כשאנחנו חווים רגשות עזים דרך ערוץ קשב המופנה אל התודעה עצמה. כך- במקום להקיא את הרגשות הרעילים שלנו על העולם, להתמכר להורמונים שהם משחררים, או לנסות לבודד ולפרק אותם במרחב פנימי מוגן- מפיקים מהם חומר גלם המזין ערות חדה ותובנה שמשחררת אותנו מתפיסות שגויות והתנהגויות כפייתיות. כך גודעים את עץ הרעל משורשו על מנת לפעול בצורה חכמה, אתית ומטיבה.

בבודהיזם הטיבטי, רגשות כמו כעס, שנאה ואגרסיה קשורים לאלמנט המים ולרגש היסוד של פחד-  בפרט פחד הגורם לתוקפנות בתגובה לאיום חיצוני, פחד מהאחר. החוכמה הטמונה באלמנט המים, ומקבילה לרעלי השנאה והאגרסיה, היא חוכמת המראה בה כל תופעות המציאות משתקפות כאחד, ללא כל הטיה או עיוות. האני המשתקפת בה היא הטוב והרע, המואר והאפל, האויב והמושיע, החיצוני והפנימי, האשליה והאמת. חוכמת המראה מתארת אינטלקט חד ומדויק כיהלום מושחז, הרואה את הדברים כפי הווייתם. בדיוק במצב בו הכרה המוצפת בזעם, שנאה ופחד מגינה בתוקפנות על הטריטוריה שלה, על נפרדותה העוינת ועל תפיסת מציאות מקובעת ונוקשה, שם נמצא הפוטנציאל המקביל של חוכמת המראה. זו ניגשת אל העולם מבעד להכרה חדה וטרייה, המתחדשת בכל רגע, מכילה-כל, מלאה כבוד כלפי כל הדברים כפי שהם. מלאה פליאה ועדינות לנוכח החיבורים המחזיקים את ריבוא הדברים המסוכסכים באחדותם.

בסדרת המבזקים האחרונים הרחבתי על דלי-אורנוס ודגים-נפטון כהשפעות אסטרולוגיות דומיננטיות בתקופה זו. זה ממשייך להיות רלוונטי במהלך מרץ, אבל קחו בחשבון שאנחנו לקראת שינוי כיוון אנרגטי באפריל. כבר כתבתי בהרחבה על מרץ ואפריל כחודשים קריטיים עבור עתידן של התנועה הלאומית הפלסטינית ומדינת ישראל, בהן להחלטות ומעשים יש השלכות גורליות. גם אם נדמה כי ההחלטות המתקבלות מיום ליום הן קטנוניות, קצרות טווח ורואי, מתנהלות כמו משחק כדורגל שכונתי בשערי הגיהינום, מגחיכות את גודל השעה, הסבל והמשבר המוסרי - והן אכן כאלו!- דעו כי השיח הציבורי אינו משקף נאמנה את המשמעות של ההתרחשויות. מאחורי המעשים המינוריים ביותר עומדות בחירות בעלות כוח אדיר לעיצוב העתיד.

מבחינה אסטרולוגית, השבועיים האחרונים היו אמורים להפיק צונאמי של מאבק עממי המוני וזועם שעניינו הצלת הבית והמולדת (מעבר מארס בדלי, בבית 4 של ישראל). עם מעבר כזה אפשר היה לצפות לערב רב מגוון של מחאות ומאבקים המאתגרים את השלטון וסמכותו (מעבר מארס מול פלוטו-סאטורן באריה בית 10 של ישראל). זה לא קרה. אפשר להאשים את כוח הדיכוי של קומץ שליטים המחזיקים בציבור כשבויים. ובמבט שני, אולי זה כן קורה? אלא שהמאבקים מתרחשים בסקאלה סמלית ואינם משקפים את הסטריאוטיפ הפרוגרסיבי והנאור של דלי. באסטרולוגיה הפופולרית שוכחים לספר שבנוסף לשוויון אזרחי, קידמה ואוטופיה אוניברסלית, דלי מייצג גם קונפורמיזם, משטור חברתי, חרם, הוקעה ורדיפה, דפוסי מחשבה דוגמטיים ומקובעים, תועלתנות צרה הדוחה שיקולים מוסריים, ניכור וניתוק ריגשי.

יתר על כן, הרצון המהפכני של מארס בדלי לשינוי הסדר החברתי הוא דפוס מופשט שמסוגל להכיל מערכות ערכים שונות. 'המהפכה' לא בהכרח שואפת לחירות, שוויון ואחווה, שחרור הנדכאים, או סיום האפרטהייד. בכל זאת, פה זה לא אירופה וגם לא דרום אפריקה. אותו דפוס מהפכני השואף לשינוי הסדר החברתי, יכול להיות טעון בערכים ואמונות לאומניים, מיליטריסטים, פשיסטים, דתיים, רומנטיים, או סתם מתלהמים וחסרי אחריות מוסרית.  כמו כן, עם המבנה החברתי של האוכלוסיה בישראל-פלסטין, קשה לתאר את סוכן השינוי הקלאסי של דלי - ההמון- כלהקה דינמית הנעה בסולידריות כגוף אחד. ההמון שלנו נראה יותר כמו סולם קאסטות עוינות זו לזו, עם זהויות סותרות ופערים קיצוניים בחירויות ומגבלות פעולה. סוכני השינוי של דלי יכולים גם להיות המיליציה בערים, המחתרת בהרים, הקהל המריע לגלדיאטורים בקולוסאום הדיגיטלי, המון רעב הבוזז שקי קמח, המפגע הבודד, הנהג שיורק על מפגינים לשחרור חטופים, וועדת הקבלה ליישוב הקהילתי. אולי המעבר של מארס בבית 4 של ישראל המייצג את "העם והארץ", מעבר המבשר ומרמז לקראת מעברו של פלוטו שם בעשורים הבאים, לא מתאר מאבק של ההמון נגד השלטון, אלא מאבק פנים-חברתי ובין-קהילתי הנובע מרעיון שלטוני שאינו מאפשר אחדות והשתייכות לכולם.

אני עוקבת אחרי מסלולו של מארס במפה של ישראל מאז הבחירות בנובמבר 2022, והוא מסתבר כסמן אמין ביותר להתפתחויות בהפיכה הריבונית. מארס סימן בדייקנות את היוזמות לניטרול הרסנים על הממשלה, את גל הפוגרומים שהאיץ את הטיהור האתני בגדה, נקודות שיא בדיכוי האלים של ההפגנות ובמחאת המילואימניקים נגד ההפיכה, ואת תחילת הפלישה הקרקעית לעזה. חיכיתי במתח לראות מה יניבו היבטי מארס בדלי במולות לירח-פלוטו-סאטורן בבית השלטון והמשטר של ישראל. אותו מעבר מארס יוצר היבט ריבוע לציר הדרקונים של ישראל, המתאר מצד אחד את הקיבעונות ומטעני הזיכרון הקרמטי - זרעים רעילים שמשמרים התמכרות לנקמה, כוח צבאי ואלימות כאמצעי הישרדותי, ומצד שני את הפוטנציאל להשתחרר מהם. אצל ישראל, פוטנציאל השחרור מגולם במיקום המלמד הדדיות ויחסי גומלין עם האחר, או בתרגום לפוליטיקה מעשית - יחסים בינלאומיים, בריתות ואויבים. אז מה קרה בין ה-18 לפברואר וה-5 למרץ? לקט חלקי ולא ממצה:

• 18 פברואר, מארס מול ירח של ישראל | נתניהו נגרר אחרי בן גביר למדיניות לוחמנית ופרובוקטיבית נגד מוסלמים באל-אקצא, ערב רמדאן.
• 26 פברואר, מארס מול פרספון (העלמה שנחטפה אל השאול) של ישראל | נתניהו תוקע מקלות בגלגלי המו"מ לשחרור החטופים והפסקת אש, דיכוי משטרתי אלים במיוחד בהפגנה של משפחות החטופים.
• 29 פברואר, מארס מול פלוטו של ישראל | טבח שקי הקמח המזוויע בעזה סיטי. מבחינת עיתוי אסטרולוגי, האדישות הישראלית לקטסטרופה הזו עוד תתנפץ על גלי ההיסטוריה. מדובר בקו פרשת מים.
• 2-3 מרץ, מארס בריבוע לציר הדרקונים של ישראל | משבר פוליטי פנים-ישראלי סביב חוק הגיוס וסוגית השוויון בנטל הצבאי, משבר פוליטי בינלאומי- תפנית בגישה של ארה"ב והתומכות המערביות כלפי ישראל.

סדרת ההיבטים של מארס בדלי למבנה הקרמטי של ישראל מתקדמת לשלב הבא מה-10 למרץ, תחילת רמדאן, עד ה-14 למרץ, במקביל לירח חדש בדגים וריבוע עצבני של מארס לאורנוס. לצערי, זה עשוי להיות מכוער, מזעזע והמוני- לא ניתן לדעת מהמפה מי חוטף ממי. ההיבט המסכם בסדרה זו מגיע ב-20 למרץ, מעבר מארס בדלי מול מארס של ישראל. היבט כזה עשוי לתאר אירוע בטחוני רציני, או פעולה צבאית, מאידך, לעיתים היבטים למארס של ישראל מתארים תהליכים פנימיים של הצבא עצמו או סביב מעמדו בחברה ובפוליטיקה הישראלית- בהקשר הנוכחי יכולה להיות התפתחות במשבר הפוליטי סביב חוק הגיוס, סביב החקירה הפנימית שצה"ל מנהל על ה-7 אוקטובר, או בסוגית האחריות המשפטית של צה"ל לפשעי מלחמה.

לצד זאת, הולכת ומצטברת אנרגיה רבה במזל דגים, ולצידה היבט מעניין ונדיר של כירון בצמידות לראש דרקון בטלה. התהליך של כירון בטלה עשוי להטיל אותנו עמוק אל שורשי העצמי, עם הטלת ספק או הכרה בחולשה כרונית בלתי פתירה. כירון הוא אנטי-גיבור, לא מהקאסטה של המנצחים. הוא לומד לכבד את הכאב והפגיעות שלו ולהפיק מהם חוכמה מרפאת ואומץ להיות אוטנטי בעולם שאינו מתגמל אמת וכנות. על כירון לאונרד כהן שר, there is a crack in everything, that’s where the light comes in. לראש הדרקון יש תוכנית התפתחות חדשה עבור כירון והוא יתחיל לחשוף אותה עם האקליפסים הקרובים בציר טלה-מאזניים (25 מרץ ו-8 אפריל) עליהם אכתוב במבזק הבא. בינתיים, אני מזכירה שהמטרה של ספק עצמי אינה להחליש, לייאש או לבטל את עצמנו, אלא לחשוף מה בנו אמין, נכון וראוי. על מה בנו אנחנו יכולים לסמוך.

בין סימני הזמן הנפטוני, ובפרט מאז הצמידות בין שמש, מרקיורי וסאטורן בדגים בתחילת מרץ, אפשר למנות תחושת כבדות, דכדוך, ייאוש וחוסר אונים. מי שנמצאים תחת השפעה עזה במיוחד של האסטרולוגיה בדגים הם שני בני תמותה הרואים בעצמם בני אלים, ומתעתעים בגורלם של מיליונים. אלו הם ביבי נתניהו ויחיא סינוואר. לשניהם ירח-נפטון חסר גבולות השואף לכוח מוחלט, מוביל לאבדון מוחלט, ומדמה שזהו הניצחון.

בדומה לאלמנט המים במודל הטיבטי של חמשת הרגשות הרעילים וחמשת החוכמות המקבילות, מזל דגים קשור לאלמנט מים ולרגש היסוד של פחד. באסטרולוגיה הפופולרית נוטים לתאר את דגים כטיפוס רגיש, חולמני, אמנותי ורוחני. באסטרולוגיה ההתפתחותית דגים, ושליטיו נפטון ויופיטר, מייצגים את התודעה במובן של פונקצית הידיעה באינטלקט, ובמובן הרוחני של תודעה טהורה או הגרסה הדתית שלה- אלוהים. כמו כן, הם מייצגים את התודעה הקולקטיבית של החברה, ואת התודעה של הפרט- ההכרה. הפילטר האישי דרכו התודעה חווה את המציאות.

לצד התודעה, ההכרה, ושלל מצבים ופתולוגיות המשפיעים עליהם (מסמים, הכחשה והונאה, עד השראה ושגעון), דגים, נפטון ויופיטר מתארים את האמונה והדמיון העומדים בהיפוך לחשיבה האנליטית והביקורתית המיוצגת בבתולה ושליטו מרקורי. למעשה מדובר בשני צדדים של אותה מטבע- הקונספטים דרכם אנחנו חושבים. האמונות שלנו והאופן בו אנחנו מדמיינים את עצמנו בעולם מטעינים את החשיבה הרציונלית בשיפוטים ערכיים- האמונות שלנו מבחינות בין טוב או רע, אמין או מזויף, מי גיבור ומי אויב. זה ניכר במיוחד בעידן הרשתות החברתיות בו אנשים נחשפים אל מידע סלקטיבי שמאשש את הדימוי העצמי שלהם (ושל קבוצת הזהות שלהם) כאנשים מוסריים, אך מתעלם מכל מידע העשוי להטיל ספק בתפיסת עולמם או תפיסתם את עצמם.

לבסוף, דגים-נפטון מתאר את עקרון הקורבנות ואידאל ההקרבה. מבחינה פסיכולוגית, דגים קשור לדינמיקה של קורבן, מקרבן ומושיע, ולתסביכים בהם העצמי מתמסמס ומאבד את האוטונומיה שלו –שורש הפחד של דגים הוא התאיינות העצמי. מקורו בקיטוב בין החוויה האנושית כאגו וגוף, לבין החוויה הנשמתית כתודעה חסרת צלם. לאותו קיטוב יש תפקיד משמועתי ביכולת שלנו לחוש כאחד באהבה, אך ביחסי אנוש רעילים נראה אותו מתורגם ליחסים תלותיים או מתעללים בהם צד אחד משעבד או מבטל את קיומו, כבודו, וריבונותו של האחר. מכאן דגים ונפטון קשורים באסטרולוגיה הפוליטית לאסונות המוניים, השמדה והכחדה.

אותו פחד התאיינות קיומי, ותגובת המטוטלת שלו במטריאליזם רוחני, ממסגרים את הדתות, התורות האידאולוגיות, ומשברי האלימות הפוליטית שהתפתחו באלפיים+ שנים האחרונות של עידן דגים. אמונת יסוד משותפת לתרבויות שונות, דתיות וחילוניות, רואה בהתמסרות מעיין התאבדות נשגבת וטהורה. כך, למדנו להאמין כי הקרבה עצמית, ביטול עצמי, או המעטה בערך החיים החומריים-גופניים ביחס לחיי הרוח או ערך עליון הם פסגת האצילות וההרואיות האנושית, בין אם אנו מתים והורגים למען האל, למען המולדת או למען הקריירה וההגשמה העצמית. האמנם? איך הרעיון הזה משתקף מבעד לחוכמת המראה הטיבטית שלכם?

"בסוף, אני יכול לבחור להרוס את כל מה שאני מתעב, אבל זה לעולם לא ישחרר אותי מהחיבור לישות האחרת ההיא- אפילו כשאני הורס אותה או מפריד את עצמי ממנה. זאת כיוון שהאובייקט הרע ואני לעולם לא נוכל להיות מופרדים לחלוטין. ובאותה העת, לעולם לא נוכל להיות אותו הדבר, כאחד. "
אשיל מבמבה (2016), חברת האיבה [תרגום חופשי]

תאריכים חשובים במרץ

10 מרץ | ירח חדש בדגים, מארס בריבוע עצבני לאורנוס. אורנוס בהיבט הרמוני ומזכך לירח החדש. רמדאן מובראכ

20 מרץ | מארס בדלי במולות למארס של ישראל

25 מרץ | אקליפס במאזניים, עליו נדבר בפעם הבאה.

1 אפריל | מרקיורי רטרו בטלה, גם על זה נדבר אח"כ אבל בנתיים כדאי לסגור תיקים ועסקאות בשבועיים הקרובים על מנת להימנע מתקלות רטרו מיותרות.