ואף על פי כן, נוע תנוע
המבזק הקוסמי ממשיך להיכתב כל הזמן, גם אם לעיתים אני מעדיפה לשתוק ולא לפרסם. לפעמים אני ממתינה להתבהרות פנימית, לפעמים אני מחכה שאירועים יתחילו להתגשם כדי שתזהו את הדפוס שהכוכבים מציירים, ולפעמים אני שותקת מתוך מבוכה מוסרית ורוחנית- כשהמילים מאבדות את משמעותן מול רוע שהולך וגואה וסוחף את כל היקר לי. זה המצב כעת.
בעיני, את מפת הכוכבים תמיד אפשר וצריך לפרש כמפת דרכים אל תיקון ההווה, אך אסטרולוגיה מספקת תמונה חלקית של המציאות. מפת הלידה מראה את השלד המבני, התשתית, של הקרמה שירשנו בלידתנו- הטריגרים, ההתניות והכוונות העמוקות שמכוונות אותנו למשימות ההתפתחות להן נועדנו. לצד זאת, היא אינה מראה את איכות המודעות שלנו בהווה, את מידת הבגרות הרוחנית, המיומנות הנפשית, או היושרה המוסרית המשפיעות על הבחירות והמעשים שלנו. במילים אחרות, המפה לא מראה את הקרמה החדשה שאנחנו יוצרים מרגע לרגע, וגם לא את האופן בו אנחנו מגיבים להשפעות של קרמה סביבתית – סך כל הכוונות והמעשים במכלול הסביבה בה אנו פועלים.
גם כשמפרשים מפות פוליטיות המייצגות תודעה קולקטיבית (או מנהיגים ואירועים בעלי השפעה קולקטיבית) יש הבדל בין קרמה תורשתית ופוטנציאל ההתפתחות שהיא מכילה, לבין הקרמה הקולקטיבית שנוצרת בהווה דרך הצטברות הכוונות, הבחירות, והמעשים של כולם. ככל שהמעשה (של היחיד ושל הרבים) מנותק, סותר או חותר נגד טבע הקיום וסדרו – סדר דינמי ומתפתח המשתקף בתנועה הקוסמית הבלתי נלאית- כך הפרשנות האסטרולוגית הנשענת על פענוח תהליכי התפתחות מקרמה (מעשים ותוצאותיהם) לדהרמה (סדר טבעי) הולכת ומאבדת את כוחה לתאר תהליכי שינוי מציאותיים. במילים אחרות ,לצד הסדר הקוסמי שהוא יסוד המציאות, גם הפעולות המצטברות שלנו יוצרות מציאות, ובכוחנו ליצור גולם הקם על יוצרו. עולם החותר תחת יסודותיו, תלוי על בלימה. לא פלא שכולם בחרדה קיומית, מחכים למבול שימחה את ההריסות ויאתחל את היצירה.
נסיגת האור | תיקון עצמי
בספר התמורות הסיני (I Ching), כלי ניבוי ותיאור המציאות של המסורת הטאואיסטית, הקסגרמה 36 (בלינק- פרשנות עדכנית) מתארת מצב בו האור מתעמעם או ניסוג לנוכח עלית כוחות רוע, זדון ובערות. הדימוי המוצג בהקסגרמה הוא "האור שקע תחת האדמה", האור נצחי, אחדותי ובלתי משתנה אך השפעתו בעולם מתעמעמת, נפגעת ונחלשת (באופן זמני) ביחס לעליית כוח הגולם.
האי צ'ינג מציין כי "התפשטות (או התרחבות) וודאי תפגוש התנגדות ופציעה. מכאן שאחריה תגיע ההקסגרמה של החשכת האור. החשכת האור משמעה פציעה". כדי לבאר את המצב הזה, האי צ'ינג מביא סדרת דוגמאות היסטוריות המתארות כיצד נסיכים, מלכים ואנשים 'נעלים' –"יפים וצלולים מבפנים, עדינים ומסורים כלפי חוץ" - מתמודדים עם עליית כוחם של שליטים רודנים והמון נבער. אם כן, נסיגת האור מוצגת כמצב פוליטי וחברתי, קולקטיבי, בו הכוחות השולטים –מנהיג ואספסוף רודני- ממסכים את האור ופוגעים במי שמבטא אותו.
בעת מצוקה שכזו האי צ'ינג מנחה לשמר את הנאמנות אל האור ולפעול לפי מידות ההארה בהיחבא. הנסיך צ'י, לדוגמא, הסווה את אורו כשהעמיד פני משוגע. הנסיך ווי צי נמלט, החלטה הנתמכת כמעשה נכון של שימור האור. המלך וו הוחזק כאסיר וספג פציעות כשעזר לאחרים. בנו, לימים המלך וו השני, הפיל לבסוף את הרודן. עמעום האור הוא מצב זמני, בו התנגדות גלויה והקרבה עצמית אינם מועילים. הוא מוביל להקסגרמה המתארת התכנסות דפנסיבית במבנה 'השבט' או 'המשפחה' על מנת לאזן מחדש בין הסדר הקוסמי לסדר האנושי. התכנסות בשבט מובילה למלחמה. מלחמה מובילה לקושי וחסמים- עצירה במקום. לאחר שיא החסימה, מגיע שחרור. גם השחרור מתואר כמצב חברתי, כוח האור עולה ורוח חזקה משחררת את התודעה הקולקטיבית לשלב ההתפתחות הבא.
I CHING, THE RICHARD WILHELM TRANSLATION
וכעת עלי לתקן את עצמי. את התחזית של מרץ סגרתי עם שיר מר-מתוק שהוקדש לשלושה אנטי גיבורים המדגימים סוג מסוים של אומץ ואחריות מוסרית תחת מגבלות בלתי נסבלות ואיום קיומי בעת החשכת האור. בחברה שמעריצה ניצחון הרואי, החל במצליחנים דורסניים וכלה באנדר-דוג המנצח כנגד כל הסיכויים, מודל 'המעשה הנכון' של האנטי-גיבור אינו אהוד ואינו מובן, אך הוא רלוונטי מאוד לעידן המוזר של נפטון וסאטורן בטלה.
אחד מהאנשים שהבאתי כדוגמא היה אלי שרעבי, שורד שבי שחווה עינויים, הרעבה ואובדן קיצוני. בעדותו לתקשורת הישראלית, אלי דיבר בישירות וכנות מכאיבה על החוויה של רעב, השפלה, ועינוי. הוא לא ריכך או ייפה את השבר הכרוך באובדן צלם אנוש. כמו המלך וו, האסיר שנפצע אך המשיך לעזור לאחרים תוך סיכון חייו, אלי תיאר כיצד פעל תחת תנאי השבי באופן שהקנה והשיב אנושיות לעצמו, לחבריו, ואפילו לשוביו שהתאכזרו אליו.
כמה ימים לאחר שפרסמתי את תחזית מרץ, ממשלת ישראל הפרה את הפסקת האש שאיפשרה את שחרור החטופים האחרונים, חידשה את המצור ושבה ללחימה קוטלת אזרחים, רווית פשעי מלחמה זוועתיים, אשר על פי העדויות וההצהרות מכוונת לכיבוש עזה וגירוש תושביה. במקביל, אלי שרעבי עלה על במת האו"ם בניו יורק וקשר בין עינויי הגוף והנפש שחווה בשבי, ובראשם- הרעבה, להצדקת המצור המונע סיוע הומניטרי וגוזר הרעבה על תושבי עזה. סיבותיו עימו. אולי ככה הוא מאמין באמת. אולי הוא נסחף עם ההמון הנוהה אחר הרודנות והכוחנות. אולי פציעתו הובילה אותו להתכנסות בשבט ומשם- לנאמנות למלחמה. אולי שגיתי ואולי אני שוגה כעת- אינני יכולה לבחון את סיבותיו של אלי, אני יכולה רק להתייחס אל מעשיו המשפיעים על המציאות המשותפת.
לסיכום, נראה כי טעיתי בבחירתו של אלי כדוגמא לשימור האור בזמן נסיגתו. לצערי הוא נתן לפגיעה בצלם האנוש שלו להצדיק ולהתיר פגיעה בצלם אנוש של מעל שני מיליון עזתים, ועל הדרך גם של עשרות חטופים ישראלים. במסורת ההומניסטית, צלם אנוש הוא רעיון אוניברסלי על ערך החיים המשותף לכל בני האדם. להבדיל, על פי הידע שתיארתי כאן צלם אנוש הוא ביטוי של כבוד וערך לקיום עצמו, לכל הקיים. הוא נגזר מקיומנו השווה ביחס לאור, מחלקנו השווה והשתתפותנו החיונית בסדר הקוסמי. אף אמונה אנושית או מחלה חברתית לא ישנו זאת.
בהוקרה לצלם האנוש של אלי, ושל כל קורבנות ונפגעי מלחמת הגולם הקם על יוצרו- מחילה.
